אם תשימו לב בווינדוס 10 ובמערכות הפעלה מודרניות אחרות תראו ניצול גבוה של הזיכרון. אל תבהלו ואל תכנסו להיסטריה שיש משהו לא בסדר במערכת שלכם. אכן, בעבר זה היה לרוב סימן לרוגלה או וירוס שהשתלטו על המחשב או תוכנה כבדה שגרמה לזליגה בזיכרון אך כיום זה לא בהכרח כך ואף זו פעולה תקינה לחלוטין של מערכת ההפעלה תוך ניצול הזיכרון האפשרי.

מה קורה במקרה שאין מספיק זיכרון RAM זמין?

ברגע שזיכרון ה-RAM מלא ומנצל את כמות הזיכרון המירבית האפשרית המחשב עובר לאחסן את הנתונים על גבי הדיסק הקשיח ומכיוון ששם הגישה היא איטית יותר בהרבה מזיכרון ה-RAM המחשב הופך לאיטי יותר. במצב הזה הפתרון יהיה להוסיף זיכרון RAM נוסף או לחילופין להסיר תוכניות לא רצויות הצורכות זיכרון רב מהמחשב. לפעמים ניתן לפתור זאת באמצעות שימוש יעיל ואפקטיבי בעבודה מקבילית בין התוכנות השונות אך דבר זה יהיה מיועד למשתמשים מתקדמים.

כמה זיכרון RAM צריך

בעבר זיכרון ה-RAM היה מוגבל במערכות של 32bit ל-4GB בלבד, מערכת ההפעלה לא הייתה יכולה לנצל מעבר לזה. כיום נפוצים מאוד וכמעט רוב המחשבים עובדים על 64bit ובווינדוס 10 מתאפשר עד ל-128GB זיכרון RAM (במערכת ההפעלה Windows Pro אף יותר). מינימום הזיכרון עבור המשתמש הבסיסי כיום הוא 4GB אך הזיכרון שמתחיל להיות נפוץ כיום ברוב המחשבים ושאני ממליץ הוא 8GB. למשתמשים מתקדמים ואלו העוסקים בעריכת וידיאו, פוטושופ ותוכנות הפקת מוזיקה מומלץ מאוד להצטייד בלפחות 16GB זיכרון ואם אתם עובדים עם עריכת סרטי וידיאו באיכות 4K, יהיה מומלץ להשקיע ב-32GB של זיכרון RAM ככיסוי עתידי מירבי וגם לתוכנות שעתידות לצאת.

צריכת זיכרון RAM גבוהה – מדוע?

בגירסאות ווינדוס קודמות (Windows XP ומטה) תוכלו להבחין כי צריכת הזיכרון של המערכת היא כמה מאות MB ובווינדוס 7 ומעלה חל השינוי, צריכת הזיכרון קפצה אל מעל ל-1GB. מדוע צריכת הזיכרון קפצה במערכות ההפעלה החדשות במקום להתייעל? ובכן, מערכת ההפעלה מנצלת כיום את רוב זיכרון ה-RAM הזמין במקום שיהיה פנוי ומבוזבז. יש בזה יותר היגיון. ברגע שתוכנית זקוקה לזיכרון, משאבי הזיכרון יתפנו עבורה. כך גם לגבי הדפדפנים המודרניים כרום ופיירפקוס. הם עושים שימוש מיטבי בזיכרון הזמין לניצול וכך מאפשרים עבודה חלקה ומהירה יותר.

זיכרון RAM שלא מנוצל הוא בזבוז ולא היה טעם להשקיע כסף לרכוש נפחי זיכרון גדולים אם לא נעשה בהם שימוש ברוב הזמן. מערכת ההפעלה ותוכנות שונות כגון דפדפנים מנצלות את השטח הזמין עבור זיכרון מטמון (Cache) והוא מוגדר בעדיפות נמוכה כך שאם יש תוכנה שזקוקה לזיכרון, מערכת ההפעלה תפנה מקום עבורם.