בן אדם מה לך נרדם הוא פיוט יהודי עתיק שנאמר במהלך תפילות הסליחות לקראת ראש השנה ויום הכיפורים. זהו אחד מהפיוטים האהובים עליי בסליחות. הפיוט קורא לבן האדם לקום ולהתעורר לא רק משינתו אלא גם להתעורר רוחנית, להפסיק להיטהר ולהתוודות על חטאיו.
הפנייה לאדם בפיוט זה היא אישית, תוך דגש על הקשר הישיר שלו עם אלוהים וההכרה בצורך להיטהר ולהתנקות מחטאים לקראת הימים הנוראים. "רחץ וטהר ואל תאחר בטרם ימים פונים", הפיוט קורא לאדם לנקות את עצמו מחטאים עוד עכשיו ולא לחכות.
הפיוט הפך עם השנים לחלק בלתי נפרד מתפילות הסליחות של יהודי ספרד ועדות המזרח, ולו מנגינות רבות ושונות בהתאם למסורת הקהילות השונות. אני מכיר פיוט זה בנוסח הירושלמי ובנוסח של יהדות בבל אך אני מפייט פיוט זה בנוסח הירושלמי המקורי כפי שהפייטנים הירושלמים היו עושים זאת.
בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם; קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים
שְׁפֹךְ שִׂיחָה דְּרֹשׁ סְלִיחָה; מֵאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים
רְחַץ וּטְהַר וְאַל תְּאַחַר; בְּטֶרֶם יָמִים פּוֹנִים
וּמְהֵרָה רוּץ לְעֶזְרָה; לִפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנִים
וּמִפֶּשַׁע וְגַם רֶשַׁע; בְּרַח וּפְחַד מֵאֲסוֹנִים
אָנָּא שְׁעֵה שִׁמְךָ; יוֹדְעֵי יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִיםלְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה; וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים
עֲמֹד כְּגֶבֶר וְהִתְגַּבֵּר; לְהִתְוַדּוֹת עַל חֲטָאִים
יָהּ אֵל דְּרֹשׁ בְּכֹבֶד רֹאשׁ; לְכַפֵּר עַל פְּשָׁעִים
כִּי לְעוֹלָם לֹא נֶעְלָם; מִמֶּנּוּ נִפְלָאִים
וְכָל מַאֲמָר אֲשֶׁר יֵאָמַר; לְפָנָיו הֵם נִקְרָאִים
הַמְרַחֵם הוּא יְרַחֵם עָלֵינוּ; כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִיםלְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה; וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים