פרידה מגיבור ילדות אמיתי. צ'אק נוריס, האיש והאגדה. עבורי, מדובר באדם שהיה חלק בלתי נפרד מנוף הילדות שלי. גדלתי על הסרטים והסדרות שלו, ואפילו קניתי את הספרים שכתב. הוא היה עבורי הרבה מעבר לשחקן אקשן. הוא היה סמל למשמעת, עוצמה וערכים.
חשוב לי לומר שמעולם לא אהבתי את טרנד ה"עובדות" שפורסמו עליו ברשת. אני רואה בזה סוג של זלזול באדם האמיתי, וגם צ'אק עצמו, כאדם דתי ומאמין, הסתייג מהן מאוד. הוא הצהיר בכמה הזדמנויות שיש רק כוח עליון אחד בעולם ולא אהב שמשווים אותו לישות אלוהית או על-טבעית, אפילו לא כבדיחה.
כמי שמעריך אמונה ועקרונות, תמיד כיבדתי אותו על העמידה האיתנה שלו ועל האהבה הגדולה שהפגין כלפי ישראל כתומך נלהב וכחלק מקהילה מדהימה ומגובשת.
בהשראתו של צ'אק, התחלתי להתאמן באומנויות לחימה כנער והייתה תקופה שבאמת נמשכתי לזה בכל הלב. אך בסופו של דבר, הרגשתי שהעיסוק התחרותי בזירה מתנגש עם האמונה הדתית והתרבותית שלי. כמי שנושא תרבות ומסורת גדולה, בחרתי לפרוש מהזירה ולעבור לעולם המוזיקה, שם מצאתי את הדרך הנכונה ביותר עבורי להגשים את מהותי בעולם.
לפני יותר משני עשורים, זכיתי לשלוח לו הודעת מייל אישית. שיבחתי אותו על פועלו כאדם דתי שמפיץ ערכים טובים, על תמיכתו הגדולה בישראל ועל כך שהקדיש את עצמו לא רק לקריירה אלא גם לאמונה שלו. זה דבר נפלא בעיניי לראות אדם שבוחר להפיץ את ערכיו ושומר על חיבור כה עמוק לשורשים שלו. לשמחתי הרבה, זכיתי לקבל ממנו מענה. זה רק חיזק אצלי את התחושה שמדובר באדם עם נשמה גדולה, הרבה מעבר לדמות הקולנועית. אדם שרואה את הזולת ומעריך קשר אנושי אמיתי וערכי.
בספרו האוטוביוגרפי (שיצא ב-2004), נוריס מתאר בפירוט את ילדותו הקשה בצל אב אלכוהוליסט. הוא כותב שם שהחליט כבר כנער, לאחר שראה את ההשפעה ההרסנית של השתייה על משפחתו, שהוא לעולם לא יגע באלכוהול או בסיגריות. הוא אימץ את אומנויות הלחימה כתחליף וכדרך לבנות לעצמו ביטחון עצמי ומשמעת.
צ'אק נוריס כתב במשך שנים רבות טורים שבועיים בנושאי בריאות, אמונה וערכים. ברבים מהטורים הללו הוא הטיף לאורח חיים נקי מרעלים ושיתף את הניסיון האישי שלו כמי ששומר על גופו כ"מקדש" (על פי אמונתו הנוצרית). בראיונות רבים (למשל ברשתות כמו CBN או בתוכניות אירוח לאורך השנים), הוא נשאל על ה"אנרגיה" שלו בגיל מתקדם וחזר על כך שהסוד שלו הוא שילוב של אימונים, תזונה נכונה והימנעות מוחלטת מעישון ושתייה.
מאחורי דמות הלוחם הקשוח בקולנוע, עמד אדם שהכיר מקרוב את מחיר המלחמה והאובדן. בשנת 1970 שכל צ'אק את אחיו הצעיר, ווילנד, שנהרג בקרב במהלך מלחמת וייטנאם כשהוא בן 27 בלבד. האובדן האישי הזה ליווה את צ'אק לאורך כל חייו והיה המנוע מאחורי סדרת סרטיו 'ללא עקבות' (Missing in Action), אותה הקדיש לזכר אחיו. זה מסביר מדוע החיבור שלו לחיילים ולערכי הגנה על המולדת, גם כאן בביקוריו בישראל, לא היה רק הצהרה, אלא נבע מכאב אמיתי ומהערכה עמוקה למי שחירפו את נפשם.
אך המבחן האמיתי של צ'אק כאיש של עקרונות וחסד לא היה מול מצלמות הקולנוע, המבחן הגדול ביותר של צ'אק כלוחם התרחש דווקא בביתו, אל מול המאבק על חייה של אשתו, ג'ינה. בשנת 2013, בעקבות סיבוך רפואי נדיר לאחר בדיקת MRI, חלתה ג'ינה באורח קשה וסבלה מכאבים כרוניים משתקים. הוא בחר להניח בצד את קריירת המשחק המפוארת שלו והקדיש את כל כולו כדי לסעוד אותה ולהילחם על חייה. עבורו, זו לא הייתה רק חובה משפחתית, אלא ביטוי עמוק לאמונה שנושא אדם שרואה בברית הנישואין ערך עליון. במשך שנים הוא לא זז ממיטתה מתוך מסירות שקטה וצנועה, והוכיח שגבורה אמיתית אינה נמדדת בכוח פיזי אלא ביכולת של אדם להקריב את עצמו למען האחר מתוך אהבה ואמונה.
תודה על הדרך ועל ההשראה. נוח על משכבך בשלום.
כתיבת תגובה