יום אחד אתם תחלמו על מה שיש לכם

יום אחד אתם תחלמו על מה שיש לכם היום

מה שאין לנו עד כה, אנו עוד יכולים להשיג. אבל מה שיש לנו, אנו יכולים לאבד.

חשוב בהחלט לחשוב קדימה על החלומות והמטרות לעתיד אבל לעולם אל תשכחו להעריך את מה שיש לכם היום כי אולי יום אחד תוכלו לאבד אותו. יום אחד אתם עוד תחלמו על מה שהיה לכם ואין לכם עוד. זה יכול להיות הנעורים או הבריאות שלכם, אהבה שאיבדתם, חבר קרוב, הורה, בן משפחה ועוד… ולפעמים זה בלתי נמנע ויכול לקרות באופן פתאומי ולא צפוי.

אף פעם זה לא גרוע כמו שזה נראה

לא חשוב באיזה שלב אתם בחיים והיכן גרוע מבחינתכם אתם נמצאים, תמיד תדעו שיכול להיות עוד יותר גרוע ואולי אתם לא במצב כל כך גרוע כפי שאתם חושבים. אולי הבעיות שלכם הם פתירות ואף קלות לפתירה.

אם תחשבו שאתם במצב הגרוע ביותר, לא תגיעו לשום מקום ורק יכול להיות יותר גרוע ממה שיש לכם עכשיו. ייאוש זה טיפשות ובזבוז זמן. כך אני רואה את זה. ייאוש זה המצב השלילי שצריך להימנע מלהגיע אליו.

ידע זה כוח

מה שאי אפשר לאבד זה חוכמה וידע. ברגע שיש לך ידע וכישורים מסוימים אתה לא תאבד אותם גם אם תאבד דברים פיזית. לדוגמה, גם אם אאבד אחד מכלי הנגינה שלי, לא אאבד את כישורי הנגינה והידע עצמם. תמיד אוכל לנגן על כלי נגינה אחר. בדיוק כמו שאם נגר יאבד את כלי העבודה שלו, הוא לא יאבד את כישוריו. כלים הם דבר אוניברסלי.

אני מודע מאוד למשמעות ערכית ורגשית של חפצים אולי אפילו יותר מהאדם הממוצע. אני מעריך פריטים עתיקים ויודע את ערכם (הרגשי, לא רק הכספי) והייתי אספן לשעבר עד שאיבדתי כמעט הכל, חלקם חפצים יקרי ערך שקיבלתי בירושה אבל אם זאת אני סבור שהערך נמצא בלב האדם ובראשו ולא בחפציו.

אמנם יש ערך לחפצים אבל מול חיי האדם הם לא שווים כלום!

וכן, אני כן יכול לאמר את זה. כי אני בעצמי איבדתי הרבה דברים. לא סתם דברים, דברים עם ערך רגשי שאין אפשרות לקנות בכסף. אל תטעו, היה לי ערך לכל דבר ודבר וידעתי בדיוק מה הוא שווה אבל איבדתי אותו ואולי לא מרצון וגם לא קיבלתי תמורה שבאמת הייתה שווה את האובדן שלו. אז כן במובן מסוים זה כואב וזה היה בלתי נמנע ואולי לא צפוי אבל אם זאת ההתמודדות של זה והמחשבה נותנת יותר ערך לחיים בגלל מה שבאמת שווה זה הבריאות, הידע, החופש. אלו הדברים שלהם צריך להיות ערך, לנו, כבני אדם.

בקרוב אכתוב פוסט על מינימליזם ומה אני חושב על זה. אבל הפוסט הזה הוא בעצם קצת הפוך, אולי הייתי מגדיר אותו כ"קדם מינימליזם". לפני שתאבדו את מה שיש לכם ותתאבלו על מה שאין לכם. תעריכו את מה שיש לכם. הרבה אנשים מקדישים מחשבה רבה על איך הם לא יכולים לקנות משהו שיהיה להם בעתיד אבל לא חושבים על מה שיש להם כעת. וגם אם אין כלום, יש בריאות? תודו לאל! מכיוון שזו התחלה טובה, לא דבר שלכל אחד יש ואחרים צריכים לשלם המון כסף כדי לחיות לכן יש לכם כבר משהו ביד, אולם לא מוחשי אבל העובדה שאתם חיים ובריאים זהו כבר יתרון גדול עבורכם.

חשבו על מה שיש לכם כעת, לא על מה שתשיגו בעתיד

הערכה היא דבר חשוב. אם תחששו לאבד את מה שיש לכם כעת אז באמת תעריכו ולא תחששו איך תגיעו למה שלא תוכלו להגיע בעתיד. לא לכולם יש את מה שהם רוצים אבל לרוב האנשים יש את מה שהם צריכים. ואת אלו צריך להעריך.

הצורך שלנו, בדיוק כמו שאנחנו אוכלים ושותים אז אנחנו צריכים מזון ושתייה אז אם אנחנו נגנים אז אנחנו צריכים כלי נגינה כי אי אפשר בלעדיהם ונגנים מקצועיים צריכים את כלי הנגינה הטובים והיקרים ביותר אז לשלם 25 אלף שקל ויותר על כלי נגינה זה לא הרבה כי זה מה שהם עושים וזה מה שהם צריכים ובעיניי זאת לא השקעה או כלי עבודה, זה צורך בסיסי עבורי, ואם זה מה שצריך אז הערך הכספי יתבטל לעומת הערך של הכלי עצמו. אבל להוציא על רכב יקר, זה דבר שלא צריך או חייב עבור מוזיקאי, מי אמר שצריך לנהוג ברכב יקר? חייב מרצדס? או לגור באחוזת פאר או מגדל יוקרה… אלו בדיוק הדברים שצריכים להבין מבחינת ערכים.

המחשבה של מה שאין לכם הורסת את ההערכה של מה שיש לכם. זכרו זאת. בטוח שיש לכם יותר הרבה ממה שאתם חושבים, רק אתם לא יודעים זאת. וזה אחת העצות הטובות ביותר שתוכלו לקבל ממני כבן אדם.


מאת

יוסי אהרון

מתכנת וורדפרס מומחה ומעצב אתרים עם ניסיון רב של יותר מ9 שנים; יזם ויועץ שיווק עסקי; מוזיקאי ונגן בוזוקי; בעלים ומייסד של העולם היווני.

 

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *