עידן הפלייבקים

עידן הפלייבקים והתדרדרות ברמת המוזיקה, הידע והיכולת של מוזיקאים

אין ספק שוולפגנג אמדאוס מוצרט היה ונשאר מוזיקאי גדול עם כישרון יוצא דופן ובתקופת חייו הקצרים הספיק להלחין יצירות שישארו מונצחות לעד. אנחנו מדברים על שנת 1791! היה מצופה שעם השנים מוזיקאים ילכו ויהיו כישרוניים וחכמים יותר אבל במקום זאת ההפך הוא הנכון. כיום אפשר לאמר שלאחר שנות ה-90 חלה התדרדרות ברמת המוזיקה, הידע והיכולת של מוזיקאים.

מנקודת המבט שלי, אני רואה מוזיקה בציר זמן כאשר השנים הטובות ביותר היו בשנות ה-60 עד לסוף שנות ה-80, בשנות ה-90 החלה התדרדרות ברמה ושנות האלפיים הייתה הנפילה הגדולה ביותר. למה זה קרה? בגלל הטכנולוגיה והקדמה? הגלובליזציה? אני מניח שיהיו הרבה סיבות לכך. אני לא מכליל את כולם כמובן ועדיין יש מוזיקאים שדבקים לצור מוזיקה אמיתית ואותנטית.

ואם דיברנו על מוזיקה קלאסית, גם לאחר מוצרט היו מוזיקאים גדולים ולא רק במוזיקה הקלאסית המערבית אלא גם בזו הערבית! היו אמנים גדולים ורובם היו יהודים אבל הם לא זכו לכבוד המתאים. הם פשוט נשכחו להם.

ידע מוזיקלי

נגן טוב ולא חשוב באיזה כלי נגינה הוא מנגן, ראשית חשוב שיהיה מוזיקאי טוב, לדעת את תאוריית המוזיקה, קריאת תווים, כל הידע התאורטי הנחוץ ברמה האוניברסלית, ומעבר לזה, בהתאם לסוג המוזיקה שהוא מנגן גם להכיר ולדעת את הסולמות המוזיקליים. לדוגמה במוזיקה היוונית, קיימים סולמות מוזיקליים יחודיים המתבססים על מודוסים לעומת זאת המוזיקה הערבית מתבססת על מקאמים. כל נגן מוביל צריך לדעת ולהכיר כל סולם וסולם, לא רק את צלילי הסולם אלא גם את האופי הייחודי שניתן לצור מכל אחד מהם וזה חשוב במיוחד כדי להגיע ליכולת אלתור גבוהה.

כיום ישנם נגנים שלא יודעים תיאוריה מוזיקלית כלל ומנגנים רק על פי שמיעה. נגן שלא יודע קריאת תווים זה חיסרון גדול מאוד. בדיוק כמו שלדעת לנהוג מבלי להכיר את התמרורים ואת חוקי התנועה, או לדבר מבלי לדעת קרוא וכתוב.

רף נמוך בכדי להיות "מוזיקאי"

אף אחד לא מציב היום רף למוזיקאים להיות בעל ידע מוזיקלי תיאורטי או להציג כישרון ייחודי וגם אם יש כאלה עדיין מוזיקאים שמעוניינים להיות תלמידים קשובים, יהיה קשה להם למצוא מורה שידע להעביר להם את הידע הזה. פעם כדי להופיע בטלוויזיה היית צריך להיות בעל כישרון רב, היום כל אחד יכול להופיע בטלוויזיה ללא רף כלשהוא וכך גם על הבמה. המוזיקאים המכובדים שעליהם אני גדלתי היו גאונים מוזיקליים עם ידע וכישרון עצום בניגוד למה שקיים היום וזה עצוב מאוד.

יכולת נגינה

ידע מוזיקלי בעצמו לא מספק כדי להיות נגן טוב. נגן טוב זה ראש אבל גם ידיים ואצבעות טובות. כדי להגיע ליכולת נגינה וירטואוזית צריך לעבור הרבה. לרוב נגנים שהתחילו בגיל צעיר מאוד וקיבלו את הטכניקה הנכונה בילדותם אפשר להניח שהם יהיו נגנים טובים בעתיד בבגרותם. לעומת זאת, מי שקיבל טכניקות נגינה שגויות, גם לאחר 30 או 40 שנה לא יעזור לו שום דבר ואף יהיה בלתי אפשרי לתקן זאת. לפי דעתי ומניסיוני, נגן טוב הוא תוצאה של מורה קשוח ועקשן שמבחינתו שום דבר לא מושלם.

יש נגנים בעלי שם שמנגנים נגינה וירטואוזית ונחשבים לנגנים טובים אבל לא מדובר רק ביכולת הנגינה הפיזית, משהו ירגיש חסר. כמו שאני נוהג לאמר באנגלית לחבריי המוזיקאים מחו"ל, "Need a soul", צריך נשמה, נגינה וירטואוזית מרשימה לא תספק. אם יש לך את זה, אז נועדת להיות מוזיקאי גדול. אם לא, אז שום דבר לא ישנה את זה. זה גורל, כך אני מאמין.

תזמורות ולהקות

בעבר להקה כללה לפחות 4 נגנים בהם לרוב היו תופים, בס, גיטרה וקלידים (פסנתר או אורגן). באירועים של היום אורגן עם ליווי אוטומטי הוא הכלי שמחליף אותם. במקלדות הליווי המתקדמות של היום אפשר לצור תזמורת שלמה. למרות שלעולם לא יהיה תחליף לנגנים אמיתיים, האורגנים של היום אכן מציעים סוג של "One Man Band" ראוי ומכובד לאלו שיודעים להשתמש בו נכון.

אבל שלא תניחו שכמות הנגנים או להקה תהיה בהכרח טובה יותר מהרכב של שני נגנים כמו קלידן ונגן בוזוקי וזמר, זה תלוי מי הנגנים ועד כמה הם טובים ומהי רמת הידע המוזיקלית שלהם.

קלידנים

אין לי התנגדות לקלידנים כתחליף לנגנים של תופים, בס ותפקידים אחרים. כיום אפשר לצור מוזיקה ברמה טובה באמצעות אורגן מודרני, יש אפשרות לשלוט במקצב ובתופים מבחינה דינמית, ליווי של בס וכלים אחרים שנשמעים טוב מאוד באורגנים היקרים של היום. ניתן להפיק רמה גבוהה מאוד בצמד של קלידן ונגן בוזוקי או קלידן וזמר, וזה ההרכב שנהוג לעשות בעשור האחרון בארץ ובעולם.

קלידן טוב צריך להתחיל מפסנתר שהוא הבסיס לקלידים. כדי להיות קלידן טוב צריך להיות מוזיקאי טוב ולהכיר את התאוריה המוזיקלית, הסולמות (והמקאמים, במקרה של מוזיקה ערבית), צריך לדעת ולהכיר מקצבים ואף איך בנוי מקצב מבחינה מוזיקלית, רצוי גם ידע בתיפוף וכפי שאתם רואים רצוי ונדרש שיהיה ידע מוזיקלי נרחב כדי להיות קלידן.

יצא לי לראות קלידנים שמנגנים מבלי להבין מה הם מנגנים, ללא ידיעה של תאוריה מוזיקלית נרחבת של דברים כמו סולמות ומקצבים. ושלא נשאל כמה מהקלידים מסוגלים לבצע מעבר לסולם אחר בזמן אמת ללא שימוש בטרנספוז? קלידנים רבים מבצעים טרנספוזיציה בלחיצת כפתור בלי יכולת לעשות זאת בנגינה על הקלידים וזה כי לא השקיעו ולא למדו היטב את התאוריה המוזיקלית והסולמות. אני לא פוסל שימוש בטרנספוז אבל צריך לדעת מתי להשתמש בו ולמה. אם כחלק מטכניקה, זה יכול להיות גם יעיל בסולואים מסוימים.

אז בדיוק כמו להקה, גם כאן קלידנים לא יהיו יותר טובים מהאפשרות האחרונה בפוסט זה, אם הם לא בעלי ידע מוזיקלי עשיר הן בתאוריה המוזיקלית והן בקלידים בו הם מנגנים.

תקליטנים

עם התקדמות הטכנולוגיה החלו לצוץ תקליטנים או די ג'יי בשמם הלועזי שהשמיעו רצף שירים מוקלטים של זמרים שונים וכאן חל השינוי הגדול. הדיסקוטקים שדחקו את המועדונים הוותיקים בהם הופיעו אמנים שנגנו מוזיקה חיה. גם אנשים החלו להזמין לאירועים תקליטנים והעדיפו אותם על פני נגנים ומוזיקאים.

עידן הפלייבקים

וכאן הגענו לתקופה בו אמנים משתמשים בפלייבקים מוקלטים ושרים עליהם. לרוב לא יהיה מדובר בפלייבקים שהוקלטו במיוחד עבורם אלא כאלו שכבר הופצו ברשת וגם סבירות גבוהה שהם לא מתאימים למנעד קולם. ואם בחרו לעשות כך, זו כנראה תהיה הדרגה הנמוכה ביותר אליה ניתן להגיע מוזיקלית. הרי מה כבר יהיה ההבדל בין לשים שיר מוקלט אל להזמין "אמן" שכזה? ושלא לדבר על שיר שלם שכבר הוקלט והזמר או הזמרת רק עושים תנועות שפתיים. זה כבר אסון עולם.

החיסרון הגדול בפלייבק שהוא דבר סטטי, שאי אפשר לתת הופעה על פי תגובת הקהל. לזמר אין אפשרות לחזור על פזמון או לשנות שירים במחרוזת, זה פשוט בסיס שישמע קבוע בכל הופעה. לעומת זאת, עבור מוזיקאי שמנחה את תגובת הקהל, זה יכול להיות יתרון גדול וזו הדרך בה אני מפיק את המיטב מהפלייבק.

עד לאחרונה סירבתי להופיע עם פלייבקים. לא ידעתי איך אמנים ותיקים יכולים לתת הופעה עם פלייבק. זה כל כך מרגיש לא רציני. מבחינתם אם הקהל מקבל את זה, אז למה לא, זה כבר נהיה טרנד. פנו אליי הרבה והתעקשו שאופיע באירועים כנגן בוזוקי עם פלייבק אך אני תמיד לוותי בקלידן, למרות שזה סירבל אותי וגזר גם נתח כספי, לא ראיתי את עצמי יכול להתפשר מוזיקלית בדבר הזה. הופעה צריכה להיות הופעה.

אבל במקרה שלי בו אני מנגן נעימות ושירים יוונים שהקלידן לא מכיר או לא בקיא בהם, יהיה קשה להיות מתואמים יחדיו. הרי מטבעו הקלידן ינגן את מה שהוא מכיר כאן בישראל ואני מכיר את מה שמכירים ביוון (גם שירים ישנים). יש קלידנים בארץ שמנגנים מוזיקה יוונית אך זה לא תמיד יכול להסתדר מבחינת זמינות, מרחק ולפעמים גם התקציב של זה שהזמין את ההופעה. ובנוסף לזה אני תמיד צריך לשבת איתם לא מעט זמן כדי ללמד את השירים שאני מכיר, סולמות, מקצבים ולתקן אותם בטעויות שונות. זה הקשה עליי מאוד. אם הייתי רק זמר אז הייתי יכול לנגן בעצמי באורגן ולהופיע אך אני מנגן בבוזוקי וזה לא יהיה אפשרי לנגן בו זמנית בשני הכלים על הבמה.

אז החלתי לחשוב על פתרון אך מבלי להתפשר בנושא, כיצד זה יהיה אפשרי? ידעתי שאני לא יהיה מסוגל להופיע עם פלייבק שהופק על ידי מישהו אחר. אם אני מנגן בפלייבק אז אני זה שינגן את כל הכלים, יבצע את ההקלטה, מיקס ומאסטרינג וכך עשיתי. השקעתי שעות, ימים וחודשים למשימה הזאת בו אני מנגן את כל הכלים החל מהתופים, בס ופסנתר ועד לאקורדיון, בגלמה וכינור.

אני חושב שבזה אף הפכתי את ההופעות שלי למיוחדות יותר. אם זה ליווי מוקלט לבוזוקי שהקלטתי והפקתי בעצמי אז בזה אני מראה את כשרוני לקהל. עכשיו אני לא רק מנגן בבוזוקי ושר אלא מנגן את כל הכלים שהקהל שומע. ולא מדובר רק בתוכנית שירים מוגדרת וכללית, אני נוהג בתכנון מוקפד להופעות צפויות תוכנית שירים שתתאים למקום בו אני מופיע. ניתנת לי הגמישות לבחור באיזה שירים שאני מעוניין לבצע, באיזה סולמות, איך יבוצעו המעברים במחרוזות וסולואים שאבצע בין השירים.

למרות זאת עדיין לא לכל סוגי ההופעות אבחר לעבוד עם פלייבקים. עבור הופעות גדולות עם קהל גדול לא אתפשר בהופעה ללא קלידן. אבל בהופעות של בתי המלון, האירועים והמסיבות הקטנות אהיה להקה של נגן אחד, כפי שאומרים.

 


מאת

יוסי אהרון

מתכנת וורדפרס מומחה ומעצב אתרים עם ניסיון רב של יותר מ9 שנים; יזם ויועץ שיווק עסקי; מוזיקאי ונגן בוזוקי; בעלים ומייסד של העולם היווני.

 

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *